תוכן

ח) והנה נתבאר סוד עה״ס הראשונות, שיצאו מא״ס המכונה בדברי הרב בשם קו אחד כנ״ל בענף א׳. גם נתבאר ענין המעלה מטה או ראש וסוף שיצא על ידו שהוא רק בכח בחי״ד והמלכות שנקראת נקודה האמצעית. גם נתבאר שענין הסוף שנתחדש מכח הקו והצמצום לא היה זה תיכף בזווג הא' אלא בב' זווגין. כי בזווג הא' עדיין אין הכלים שה"ס הגבול ניכר בה, אלא עד שד' הבחי' דא״ס ב״ה מתפשטות בה בעצמה עוד לע״ס של המלכות בעצמה, ועל בחי' העשירית דידה עצמה אז נעשה הסוף ע״י האור חוזר הנשפע מלמעלה למטה כאמור. ובזה תבין לשון הזהב של הרב ז״ל, שמדייק בענף א' בסוד הצמצום ואומר בנקודה האמצעית ממש שרוצה בזה לדייק על בחי״ד שבמלכות עצמה שה״ס הסת״ב על הנפש דנפש כי אז נעשה הסוף, ולאפוקי מנקודה האמצעית שבע״ס דראש דהיינו דהסת״א ששם עדיין לא היה סוף כאמור, וע״כ נשמר והוסיף תיבת ממש והבן.
ומה שהרב מכנה עה״ס דא״ק בראש תוך סוף בשם קו אחד, הוא ג״כ בדיוק נמרץ, כי יורנו בזה ענין עמוק מאד. והוא, כי נודע בכמה מקומות אשר עה״ס דיושר דכל פרצוף יוצאות בג' קוין ימין שמאל אמצע המכונים חח"ן בג״ה דת״י. ושורש תיקון קוין הללו מתחיל מסוד צמצום ב' והעלאת מ"ן ויציאת האור דרך עינים, כמ״ש בענף ט״ו עש״ה. ולפיכך יורנו כאן בפרצופי א״ק, אשר הוא עוד לא היה לו ג' קוין יש״א הנ״ל אלא קו אחד לבד. וע״כ נשמר כמה פעמים שם לומר קו אחד ומוסיף בכונה מלת אחד, דהיינו לאפוקי מג' קוין ימין שמאל אמצע שהמה עוד לא נגלו כאן, שהרי אפילו בחי' עשרה כלים לא נגלו כאן בא"ק אלא רק כלי אחד לכל עה״ס, דע״כ נקראו בשם עקודים בדברי הרב שם.